בארץ שלנו יש לדבש מקום משמעותי, הרי כבר מימי קדם ארץ ישראל זכתה לכינוי "ארץ זבת חלב ודבש".
ומסתבר שלא רק אצלנו. גם כשבקרנו בנמיביה ובילינו בחברת הבושמנים, כששאלנו אותם, האם הם חוגגים ימי הולדת? הם ענו בחיוך, שהם חוגגים רק כשיש להם בשר או דבש! (איך הם מוצאים את הדבש שלהם, זו כבר שאלה לסיפור אחר).
אז הסיפור הבא, נכתב כדי להכיר תודה ולתת את הכבוד הראוי, לבע"ח מיוחד מאוד, שהרבה בזכותו יש לנו שפע של דבש מתוק.
אתמול במרעה של הסוסים שלנו באלמגור, ראינו שמישהו חפר עמוק באדמה מתחת לסלעי הבזלת, חשף והשמיד קן של צרעות מזרחיות=דבורים.(זה קן הצרעות השלישי שחוסל השנה במרעה).
יש רק חיה אחת, שהיא מספיק קשוחה ואמיצה להתמודד מול קן של אלפי צרעות מזרחיות. זוהי הגירית המצויה! (כי את גירית הדבש כנראה כבר כמעט הכחדנו ממרכז וצפון הארץ).
לגירית המצויה יש שיער קשיח וצפוף, עור עבה, שמגן עליה מפני חלק מהעקיצות, ולא פחות חשוב, יש לה אופי שעשוי ללא חת, ותאבון בריא לזחלי הצרעה המזרחית. (בקני הצרעות המזרחיות יש בין 600 ל 900 תאים בהם הצרעות מגדלות את הזחלים שלהם).
הצרעה המזרחית היא אולי האויבת הקשה והמסוכנת ביותר של דבורת הדבש . הצרעות טורפות את הדבורים בכל שלבי ההתפתחות ביצים זחלים ובוגרים. הצרעות יכולות לחסל כוורות שלמות!!! (הדבוראים מנסים להילחם בצרעות בכל הכוח ובכל האמצעים ולא תמיד בהצלחה).אך למזלנו, לילה לילה בשקט ובצניעות (וכנראה עוד לפני שהאדם גידל את דבורי הדבש) הגיריות המצויות מסיירות בשטח ו"דואגות" לשמור את אוכלוסיית הצרעות המזרחיות באיזון ותחת שליטה, ובכך מאפשרות לדבורי הדבש להתמיד במלאכתם, ולנו לחלוק וליהנות משפע דבש מתוק.
הסיפור הזה הוא תזכורת יפהפייה למארג החיים, שבו גם בתוך מאבקי הטורף והנטרף של הטבע, חבויה הרמוניה מופלאה. דרך קריאת סימני השדה המקומיים, אנחנו לומדים להעריך מחדש את הגיבורים הנסתרים של המערכת האקולוגית, ומקבלים הזמנה להתבונן בטבע לא רק כצופים מהצד, אלא כשותפים מכירי תודה המחוברים לפלא, לאיזון ולחיים שסביבנו.
