נטע

אוהבת טבע ובעלי חיים, מלאת סקרנות, פליאה ורצון להעמיק את החיבור עוד ועוד. להיות בטבע עבורי, זו חוויית ההתרגשות מהמפגש עם כל יצור חי וצמח, מהסיפורים שמתגלים דרך עקבות וסימני השדה, ומהתחושה של "להיות בבית" גם כשאנחנו בחוץ. את האהבה הזו אני זוכה להעביר הלאה כבר למעלה מ-20 שנה דרך חינוך חוץ, טיילות וחיבור עמוק לטבע. הדרך שלי כוללת שנים של הדרכה בבתי ספר שדה של החברה להגנת הטבע (הר הנגב, חצבה וגולן), עבודה כמורת דרך וכמחנכת ומורה לשל"ח וגאוגרפיה בתיכון נופי גולן. לצד אלו, אני מנחה הכשרות מדריכים, מלווה השתלמויות מורים, ומדריכה בקורס הגששות השנתי של "מקום מפגש" ובסדנאות "שפת הפרא" מבית "שפת הציפורים".

ברקע שלי תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ותואר שני בניהול מערכות חינוך. אני בעלת דרגה 4 בגששות סימנים מטעם ארגון CyberTracker העולמי, ומיוזמי מרתון הגששות הראשון (Trackersrun).

אור

מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לצאת החוצה, לעקוב אחרי בעלי חיים, להתבונן בהם ובסימנים שהם משאירים. הרצון להבין את הטבע לעומק מלווה אותי מאז וממשיך להוביל אותי גם היום, כדרך חיים. אני מאמין בתפיסת חיים שמזמינה אותנו להיות ערניים ונוכחים, להקשיב, להרגיש, לראות את מה שקורה סביבנו בכל רגע. חי באלמגור, נשוי לנטע ואבא לעופר ודרור. מפרזל סוסים, מורה דרך, מנחה הכשרות מדריכי טיולים, מדריך הכשרות וקורסי גששות בארגונים שונים ("מקום מפגש", "שפת הציפורים" "בני אדמה" וצה"ל). בעל דרגה 4 בגששות סימנים וגששות מעקב מטעם ארגון הסייברטרקר העולמי, ומיוזמי trackersrun – מרתון הגששות הראשון.

מי שרוצה להכיר אותנו יותר לעומק על כוס קפה

אם הייתם פוגשים אותנו כילדים, סביר להניח שזה היה קורה על ענף של עץ, בתוך שיח פורח או בעקבות איזה זוחל שחצה את השביל. עבור שנינו, הטבע מעולם לא היה "נוף" רחוק, אלא הבית האמיתי. שם הרגשנו הכי בנוח – לשוטט, להתבונן ולגלות את הסודות הקטנים שמתרחשים בחוץ.

הניצוץ שהפך לדרך חיים

האהבה הזו הובילה אותנו, כל אחד בנפרד, לשנת שירות בניצנה. בתוך המרחבים של המדבר והקהילה החינוכית, הניצוץ הפנימי פגש את הרצון "להעביר את זה הלאה". שם הבנו שחיבור לטבע הוא כלי עוצמתי: הוא מעורר פליאה, מייצר שייכות למקום, ומתוך האכפתיות הזו נולדת המחויבות לשמור על העולם שלנו.

בניצנה לא רק גילינו את הייעוד שלנו, אלא גם זה את זו. מאז ועד היום, כבר 23 שנה, אנחנו צועדים יחד באותו שביל, כשהטבע הוא החוט המקשר בינינו.

בין ניווט למחקר: גלגולי השטח

האהבה למרחבים ליוותה אותנו גם במדים. בעוד נטע שירתה כקצינת ניווט ספורטיבי בכושר קרבי והיתה אחראית על ארגון אליפות צה"ל בניווט. אור שירת ביחידה מובחרת, (רצה הגורל ונפגשנו גם שם), היה חלק מנבחרת הניווט (ואפילו קטף את המקום הראשון באליפות צה"ל בניווט). השטח תמיד קרא לנו.

במהלך השירות הצבאי, בסופי השבוע פיתחנו תחביב צפרות, עשינו קורס טיבוע ציפורים בהנחייתו של יואב פרלמן, התנדבנו כעוזרי מטבע בעיקר באגמון החולה, עם פרנסיס ונדב ישראלי וכך נחשפנו לשפע הציפורים בארץ.

אחרי הצבא, המדבר המשיך להיות לנו לבית. בבית ספר שדה הר הנגב, נטע העמיקה בעולם ההדרכה והריכוז, מטיולים נודדים, הדרכת "חוג נוער הר הנגב", רכזת קורס תו תקן של החלה"ט, מדריכה בוגרת לצוות ש"ש ומורות חיילות ועוד חוויות שטח ויוזמות מגוונות. 

לאחר שאור השתחרר מהצבא עברנו יחד לביס"ש חצבה. שם, לצד ההדרכה, זכינו להיות עוזרי מחקר של אמוץ זהבי ז"ל ולהתבונן מקרוב בעולמם המרתק של הזנבנים. בתקופה זו גם שוקה רווק הגיע להיות מדריך בוגר בביס"ש, כמדריכים בוגרים, זכינו לטייל איתו במרחבי המדבר, לאמץ אותו כסבא וללמוד ממנו מזו היכרות מעמיקה עם מקום על כל רבדיו מהגיאולוגיה לבוטניקה ועד להיסטוריה האנושית שהשאירה את עקבותיה באתרים מגוונים. 

התקופה הזו, יחד עם טיולים ארוכים בג'ונגלים ובהרים הגבוהים בעולם, חידדה בנו את ההבנה שהטבע הוא המורה הטוב ביותר.

שורשים באדמת הצפון

כשחזרנו לארץ, התחלנו להכות שורשים. אור המשיך את דרכו של אביו כמפרזל סוסים מקצועי בחוות הגליל והגולן, נטע למדה תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וגאוגרפיה, ויחד למדנו שנתיים בקורס מורי דרך בבית ברל, במקביל להדרכת טיולי משפחות, הדרכת נוער במסגרת ה"חוויה הישראלית" ועוד. 

הקמנו את ביתנו באלמגור, מול הנוף הפתוח של הכנרת, הירדן והגולן. המשכנו לשוטט במרחבים, לחוות את הדינאמיות של העונות ולהתלהב יחד מכל מפגש או גילוי חדש בטבע סביבנו. נטע מצטרפת כרכזת מל"ש לצוות ביס"ש גולן של החלה"ט ומנחה תכניות של חינוך סביבתי לגילאי יסודי ותיכון בגולן והשתלמויות מורים של "חינוך לקיימות" שמטרתן לחבר את קהילת בית הספר לטבע המקומי. 

עם השנים הפכנו להורים לעופר ולדרור, ונטע השתלבה בעולם החינוך כמורה לגיאוגרפיה ושל"ח בתיכון "דרכא נופי גולן" בעוד אור מפרזל סוסים בחוות בגליל ובגולן. 

הגילוי: גששות כשפה בפני עצמה

בהתכנסות אבני דרך השנייה בחוות יתיר (לפני כ10 שנים), פגשנו לראשונה את אסף בן דוד ונוצר חיבור מיידי מתוך האהבה לטבע ולבעלי החיים. אסף ייסד את "מקום מפגש" וקורס גששות שנתי ראשון בארץ. 

 פתאום הבנו שמה שעשינו תמיד באופן אינסטינקטיבי – לצאת לשטח, לחפש עקבות ולזהות סימנים – הוא תחום עמוק ורחב בפני עצמו. זה לא היה עוד "נושא בטיול", אלא שפה שלמה.

הצטרפנו לקורס הגששות, ובהמשך ועד היום, זוכים להיות חלק מצוות המדריכים של הקורס השנתי של "מקום מפגש". כחלק מהקורס יזמנו פרויקט אישי של העמקת היכרות עם עקבות המכרסמים בארץ, חוויה שבזכותה חווינו את החדווה שבחקר והגילוי של מידע חדש בתחום הגששות, כשהצלחנו להבחין ולאפיין את עקבותיהם של מיני מכרסמים שלא היו קודם. 

רעיון נוסף שנולד לעולם יחד עם רז ביטון מייסד "צעדים" שלמד איתנו בקורס, הוא מרתון גששות, ה"TRECKERSRUN". 

במקביל למשרות הרשמיות שלנו, המשכנו להעמיק, ללמוד ולשתף פעולה עם קולגות וארגונים, ביניהם אורי ערד שהזמין אותנו להדריך בסדנאות "שפת הפרא".

אחרי כשלוש שנים של הדרכה משותפת, מתוך השבועות המרוכזים נולד מחדש הקורס השנתי של "שפת הפרא" שאותו אנחנו מנחים כחלק מהצוות של ארגון שפת הציפורים. 

קורס שנתי של בני אדמה שהשתתפנו בו, הוליד שיתוף פעולה נוסף עם מיכה חנונה במסגרת קורס גששות שנתי של בני אדמה.

הולדת "סימני הפרא"

אחרי שנים של צבירת ידע, הדרכה והנחייה בטבע, חינוך ושהייה אינסופית בשטח, הרגשנו שהגיע הזמן. כל התחנות בדרך התנקזו לרגע אחד.

והבשיל הרגע להוליד לעולם את "סימני הפרא". זהו הבית שלנו לשיתוף הידע, החוויה והאהבה לטבע. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לשביל, ללמוד לקרוא את השפה של האדמה, ולהרגיש, בדיוק כמונו, בבית בתוך הפרא.




חזון סימני הפרא

אנחנו מאמינים שבין האדם והטבע מתקיימת מערכת יחסים הדדית של הקשבה, נוכחות, נתינה וקבלה. מזמינים לאמץ תפיסת חיים שבה מתייחסים אל הטבע כשותף, כ"מי" ולא כ"מה". לאמץ את הרעיון שהטבע הוא לא רק נוף ותפאורה להתרחשות האנושית , אלא הוא מורכב ממארג שלם של חיים שאנחנו חלק מהם וההזדמנות שיש לנו לפתח מערכות יחסים קרובות עם היצורים החיים שסביבנו. דרך התבוננות, סקרנות, נוכחות, גששות ומודעות רחבה,  אנחנו יכולים להבין את המתרחש סביבנו וליצור מרחבים של חיבור, שיגרמו לנו  להרגיש טוב כשאנחנו בטבע. מאמינים שככל שנכיר יותר את הטבע סביבנו נרגיש יותר בבית גם כשאנחנו בחוץ.

היום יותר מתמיד אנחנו מבינים שהבריאות שלנו, הפיזית והנפשית והבריאות של הטבע שלובים זו בזה, ואיכות החיים שלנו יכולה להיות מושפעת לטובה מאופי הקשר שנרקם בינינו לבין עולם החי, הצומח. במרחב הפראי בשטחים הפתוחים ועד המרפסת של חצר הבית. 

אנחנו שואפים לטפח קהילה מחוברת, רגישה ושומרת טבע, קהילה שמכירה את הסביבה הקרובה שלה, מוקירה אותה, ופועלת לשמור עליה. כי רק מה שמכירים – אפשר לאהוב. ורק את מה שאוהבים – שומרים באמת.